Showing posts tagged photography

יומיים על גב סוס ברמה הטיבטית

במסגרת הטיול שלי בפרובינציית גאנסו, הגעתי גם למקום שנקרא לאנגמוסי (langmusi 郎木寺). לאנגמוסי זוהי עיירה (טוב, אולי עיירה זו הגזמה פרועה - רחוב אחד ראשי ועוד כמה רחובות קטנים שיוצאים ממנו זה כל מה שיש ללאנגמוסי להציע), על גבול פרובינציית גאנסו (gansu) ופרובינציית סצ’ואן (sichuan). חוץ ממקום לעצור בו בדרך מפרובינציה אחת לאחרת, העיירה מפורסמת בשני המקדשים הטיבטיים שלה - האחד נמצא בצד של גאנסו והשני בצד של סצ’ואן, ובטבע היפיפה שמסביבה. רוב תושבי המקום הם טיבטים, אך יש גם לא מעט סינים חאן ומוסלמים. 

 התחושה שליוותה אותי בכל האזור היתה שבכלל לא מדובר בסין. האנשים ברובם טיבטים או מוסלמים, הבגדים שונים, האוכל אחר, הסינית של המקומיים לעיתים גרועה יותר משלי(!!!) והטבע - הו הטבע… לא הייתי במקום יפה כל כך מיימי. 

על פי המלצתה של שוודית שפגשתי כמה ימים קודם, החלטתי לצאת לטיול על גב סוס ליומיים. מיותר לציין שמעולם לא רכבתי על סוס ליותר מחמש דקות והמחשבה על בילוי על חיה ענקית במשך יומיים הטרידה אותי מעט, אבל שיכנעתי את עצמי שהכל יהיה בסדר וזה שווה את החוויה (למרות שפלאש-פרוורדים שלי נופלת מגב סוס, מובלת בהליקופטר לבית חולים, נשארת משותקת לכל החיים כמו כריסטופר ריב המסכן לא עזבו אותי :) ). 

אחרי כמה ימים מבאסים של גשם החלטתי שאני יוצאת לטיול ויהי מה. ובאמת, בודהה סידר לנו יום טיול ראשון מדהים, חם ובלי גשם! לאחר הדרכה קצרה על הסוס, יצאנו לדרך. 

בהתחלה פחדתי כל כך שזה היה כל מה שראיתי

באיזשהו שלב נרגעתי קצת ורק הרגליים שלי נשארו בלחץ מטורף, אבל את הראש כבר הצלחתי להרים, ואפילו לצלם. ככה:

אני על סוס!

אגב, קצת ידע כללי על האזור: ביקרתי במקום באמצע יולי, אבל בעצם חוויתי מיני חורף ישראלי. בלילה הטמפרטורות צנחו ל-10-12 מעלות, רוב הזמן ירד גשם והיה קריר - 18 מעלות בערך. מקומיים אמרו לי שהשלג מקדים מאוד וכבר באמצע-סוף ספטמבר האזור מתקרר ומתחילות סופות השלגים. והשלג יורד. ויורד. ויורד. ויורד עד תחילת מאי בערך. נשמע נורא. אבל שלושת חודשיי הקיץ מדהימים! במקום קיץ מחניק ולח בייג’ינגאי קיבלתי שוב אביב עם פריחה! 

הקבוצה שבה יצאנו כללה בחור שווצרי בן 35 ואת החברה הסינית שלו, בת 19, שחיים בסיאן, וחבר שהם הכירו בדרך - בחור קנדי שחי בקונמינג. ואני כמובן! את שלושתם פגשתי כבר באוטובוס ללאנגמוסי ואז שוב, בהפתעה, בבוקר של הטיול. המדריכים שלנו היו בחור טיבטי מקומי ובחור סיני, ג’וני, שהגיע מהעיר צ’ונצ’ינג לטייל במקום לפני כשלושה חודשים ונתקע שם מאז (ואני ממש מבינה למה).

בתמונה ארבעתנו יחד עם המדריך הטיבטי (קיצוני מצד ימין). אגב, לסוסים היה כמובן רצון משל עצמם ומה שהם בעיקר רצו לעשות זה לאכול והמון. (בתמונה הם דווקא שותים, אבל כל פעם שהסוס התכופף לאכול או לשתות, וזה תמיד היה בהפתעה, חשבתי שעוד שניה אני נופלת. היסטריה!

וזה ג’וני, הבוקר הסיני

התחנה הראשונה שלנו הייתה לארוחת צהריים באוהל נוודים.

כשהגענו לאוהל הוא היה ריק. מסתבר ששני יאקים ברחו מהעדר והבעלים שלהם יצאו לחפש אחריהם.  אגב, לאבד יאק זה סיפור די יקר. שווי כל יאק גבוה מאלף יואן (כ-600 ש”ח). בזמן שחיכינו שהמארח שלנו יחזור קצת חקרנו את הסביבה הקרובה. שכבתי על הדשא וזה מה שחג מעלי -

בינתיים הסוסים נחו וליחכו עשב בנוף הלא הגיוני הזה

בשלב מסוים בעל הבית חזר לאוהל והתחיל להכין את ארוחת הצהריים. הדיאטה של הטיבטים די משעממת ומוגבלת. היא מורכבת בעיקר מווריאציות של אורז, יוגורט, לחם וצאמפה. הטיבטים כמעט ולא אוכלים ירקות או פירות מהסיבה הפשוטה שבאזורים האלה פשוט אין. אחרי שכיבדו אותנו ביוגורט יאק נהדר, הכין לנו המארח צאמפה - המנה המרכזית של הטיבטים. את הצאמפה מכינים מדגן שנקרא בארלי ומערבבים אותו עם חמאת יאק (ברררררר) וסוכר. מתקבלים מעין גושים דמויי בצק שאוכלים עם הידיים ואמורים למלא אותך כמו אבנים ולחמם בחורף הקר. 

בתמונה - המארח שלנו מכין לנו את מנות הצאמפה

בשלב כלשהו גם האישה חזרה. היא זאת שהלכה לחפש את היאקים האבודים.

המדריך הטיבטי שלנו מדגמן את אופנת קיץ 2012

לאחר הפסקת הצהריים המשכנו לרכב. בשלב הזה כבר לא ממש הרגשתי את התחת שלי, אבל כל זה לא ממש שינה, כי הדרך הייתה לא פחות ממדהימה.

לקראת ערב הגענו למקום בו נבלה את הלילה. במהלך החורף הנוודים הטיבטים חיים בכפרים, ועם בוא  הקיץ הם יוצאים לנדוד אחר שדות מרעה עבור היאקים והכבשים. כאשר הטיבטים נודדים, הם חיים באוהלים שהם מקימים במהירות ומעבירים ממקום למקום בקלות. בתוך האוהל יש תנור. מחוץ לאוהל יש כמה כלבי שמירה מרושעים מאוד. על שירותים אין מה לדבר בכלל - הם פשוט בכל מקום שתבחר. מקלחת? הצחקתם אותי. הטיבטים מתקלחים כמה פעמים בשנה. תכלס, כל כך קר באזור הזה שמקלחת זה לא דבר כל כך חשוב. ובנימה אישית - באזור הזה שרדתי את תקופת הזמן הארוכה ביותר שלי ללא מקלחת - ארבעה ימים. וזה לא היה נורא כמו שחשבתי :)

את פנינו קידמו שני ילדים מקסימים שמיד התחילו לשחק איתי ואני ניצלתי אותם לצילומי דוגמנות

אגב, זמן קצר אחרי צילום התמונות האלה הם כמובן התחילו להגזים, כמו כל הילדים בעולם, והילדון הקטן נפל עם הפנים על האדמה. וראו שהוא נפל כואב ממש. כשהוא קם ירד לו דם מהאף, אבל הוא לא השמיע ציוץ אחד ולא הזיל דמעה. היה מדהים לראות את זה. אני מניחה שהחיים כאן גורמים לך להיות קשוח מגיל מאוד צעיר. רק תחשבו איך ילד מערבי היה מגיב. 

בזמן שאנחנו שיחקנו עם הילדים והתבטלנו, הטיבטים עבדו ועבדו קשה. לוח הזמנים שלהם שונה מאוד מזה של הסינים. אם הסינים אוכלים ארוחת צהריים ב-12 וערב בשש, הטיבטים אוכלים צהרים בשלוש וארוחת ערב בעשר בערב. לפני שהם מתפנים לארוחת הערב הם צריכים לקשור את כל היאקים ולהכין את הכל ללילה.

בתמונה - המארחת שלנו מכינה לנו נודלס עם בשר יאק - טעייייים!

השינה באוהל הייתה חווייתית - מדי פעם התעוררתי מנחירות של יאקים או יללות של כלבים/זאבים/ערפדים?

כשהתעוררנו בסביבות 7 בבוקר, המארחים שלנו כבר היו מזמן על הרגליים. 

בוקר טוב לכל היאקים!

המארחת שלנו חלבה את היאקים בשיטה די מגניבה (אני מניחה שזו השיטה הנורמלית, פשוט בשבילי כל זה היה חדש). לפני שניגשים לחלוב יאק (אולי נכון יותר לומר יאקית?:) ), משחחרים את העגל ונותנים לו לינוק מעט, אחר כך מרחיקים אותו מהעטינים, אבל הוא נשאר קרוב מספיק ליאק האם, וחולבים את היאק. כשמסיימים משחררים את היאקית ואת העגל ונותנים לו לינוק חופשי. 

עגל של יאק קשור ליד אמו בזמן חליבה

לפני שיצאנו שוב לדרך, המשפחה שאירחה אותנו דיגמנה בשבילנו מעט - איזה נהדרים! (אינסטגרם)

לאחר ארוחת הבוקר, שכללה אורז מבושל בחלב יאק שרק עכשיו נחלב(!), שוב יצאנו לדרך. היום השני היה יפה פחות ובאיזשהו שלב התחיל לרדת גשם, אבל הכל היה עדיין נפלא. 

 ים הפרחים (huahai 花海)

אני והקנדי מדברים על החיים

לסיכום, חוץ מכאב התחת הרציני שהרוווחתי ביושר מהרכיבה על הסוס, החויה הזאת נכנסת לפנתאון *ה*דברים המגניבים!


Share/Bookmark

Family of Monkeys in ZhangJiaJie National Park (张家界), Hunan Province. May 2012


Share/Bookmark

מוזיקה גבירותי, מוזיקה!

לכבוד חופשת הראשון במאי, שהשנה החליטה הממשלה הסינית להזיז לסוף אפריל, התרחשה בבייג’ינג מתקפת פסטיבלי מוזיקה - חמישה פסטיבלים שונים על פני חופשה של שלושה ימים. החלטתי להתחזר (מלשון חזיר) ולא לפספס הזדמנויות כל עוד אני כאן, והלכתי לפסטיבלים שלושה ימים ברציפות.

ביום הראשון הלכנו עם חברים מהאוניברסיטה (בהרכב בינלאומי במיוחד שכלל אמריקאית, ניו זילנדי, גרמניה ומצרי!) לפסטיבל שאקרא לו התות, אבל בעצם נקרא strawberry music festival. הפסטיבל התקיים בחלק הדרום מזרחי של בייגי’נג, בשכונת tongzhou. כאן המקום לציין שבכל פעם אני נדהמת מחדש עד כמה בייג’ינג היא עיר ענקית. לא לא, עצומה! כדי להגיע לאזור נסענו שעתיים במטרו (הו תחבורה ציבורית נהדרת ונוחה שבה אפשר לנסוע מקצה אחד לשני של העיר רק בשקל, תעשי לי ילדים!!!) ואז בעוד אוטובוס. וכן, עדיין נשארנו בתוך בייג’ינג, ולא באיזה פרבר שכוח אל, אלא אזור שנראה לא פחות מרכזי ממרכז העיר. לא ברור מה נסגר עם המארגנים, אבל אי אפשר היה לקנות בירה, או לצורך העניין אף סוג של אלכוהול במתחם הפסטיבל, מה שהעיב קצת, לפחות מבחינתי, על האווירה (אלכוהוליסטית? אני? מה פתאום. אבל אני אוהבת בירה עם המוזיקה שלי!). ובכל זאת, באותו היום ראיתי את בלונד רדהד (קצת משעממים בלייף, אבל בשביל ה-V אני מרוצה) ועוד הרבה להקות בינלואמיות ומקומיות. המגוון של הלהקות שהופיעו היה די מטורף ובמתחם הענקי היו שבע (!) במות שונות, כולל במת אקפלה. וווט ? 

יום למחרת לקחתי את הישראלידה המקומית (יולי ורומה) לפסטיבל MIDI האגדי. למה אגדי? קודם כל, כי שמעתי עליו כבר לפני כמה שנים וגם כי הוא התברר להיות הפסטיבל שהתחברתי אליו הרבה יותר והזכיר לי קצת את הימים העליזים של קורסיק על חוף הכנרת. 

כמו התות, גם כדי להגיע למידי היינו צריכים לבלות שעות בדרכים - שעתיים במטרו ומשם אוטובוס מיוחד עד הפארק שבו התקיים הפסטיבל. היום שלנו התחיל בהרפתקה שלמזלנו נגמרה פחות או יותר טוב - סיני זקן על אופניים ניסה כנראה להתאבד ונסע בזיגזגז ישירות מתחת לגלגלי לאוטובוס, מה שגרם לאוטובוס לעצור בפתאומיות ולהעיף אותי כמה מטרים קדימה במעבר (וכאן המקום להודות לרומה על הנחיתה הרכה ועל שהציל את חיי!) 

בתמונה: הסיני יושב ליד האוטובוס וליד האופניים, שבקושי נפגעו. באמת היה לו מזל גדול

ירדנו מהאוטובוס וחיכינו עוד עשרים דקות לבוא האוטובוס החלופי, אבל סוף טוב הכל טוב - הגענו לפסטיבל. יאי! וזה היה שווה את זה. 

הלהקות שניגנו היו בעיקר להקות סיניות מקומיות והדגש היה רוק-מטאל ופחות אינדי מתייפייף. גם הקהל היה הרבה יותר מעניין ומגוון. פחות היפסטרים מתלהבים ויותר רוקרים מצחיקים, שנראו לפעמים כאילו שלפו אותם הישר משנות ה-80. 

היו המון אנשים עם מסכות משעשעות

???

רקדו פוגו סיני רך ונעים

או רקדו סתם

ווי סו סירייס?

היו גם כמה זרים מוזרים

רומה פגש חבר חדש ושיחק איתו קצת לשמחתם של כל האנשים מסביב. זו הייתה אהבה ממבט ראשון.

בתמונה: רומה וחבר דקה לפני ניסיון אונס אכזרי מצד החבר

כשהכלבלב לא הצליח לאנוס את הישראלי המגודל, הוא עבר למקומי ואיתו הוא זכה להצלחה גדולה יותר

בכלל, הפסטיבלים כאן לא מזכירים לי אף פסטיבל שהייתי בו לפני כן. היו המון אנשים שהגיעו עם דגלים. ידיד הסביר לי שיש חבורות של אנשים שמגיעות כקבוצה מערים אחרות ומביאים דגלים. אוקיי…

קצת פטריוטיזם

יההההה! תחיי הרוק פנדה!

הלו, ליידיס

שנות ה-80, כבר אמרנו? 

גלישת קהל!

אההההה, בריין פייליור!

הן מבחינת המוזיקה והן מבחינת החומר האנושי מידי לוקח את התות בגדול, ואם הייתי צריכה לבחור שוב, בטח הייתי הולכת לעשות קמפינג במידי למשך שלושת ימי הפסטיבל. 

ביום השלישי חזרתי עם דנל לתות, כבר בקושי עומדת על הרגליים, אבל התות הפתיע הפעם לטובה - אולי כי הפעם היינו חכמות והבאנו את הבירה מבחוץ:) 

בתמונה אנשי היום השלישי של תות- דנל, נועה(!) ושני בחורים קוריאנים מהכיתה שלי

כאמור, החומר האנושי היה קצת שונה והרבה יותר חמוד ו-ורדרד

דוגמיות:

יאסר

למתעניינים במוזיקה סינית, הנה הליין-אפים: 

תות ו-מידי

למתעניינים יותר, אשמח להמליץ על להקות סיניות שאני אוהבת :)


Share/Bookmark

“Sometimes it seems like Beijing actually has weather!”  -Dennell Reynolds

Spring rain in Renmin University

April 2012


Share/Bookmark

Beijing spring DOG fashion.

April, 2012


Share/Bookmark

Nastya

February, 2012


Share/Bookmark

山海关

February 24, 2012

ביום שישי האחרון יצאנו שלושה פולנים, שתי קוריאניות, אמריקאית, הולנדי, אוקראיני וישראלית אחת לטיול כ-300 קילומטרים מבייג’ינג ברכבת לילה (4 שעות לכל כיוון), למקום יפייפה שנקרא shanhaiguan 山海关, שבו החומה הגדולה פוגשת את הים. 

החוף ליד החומה היה מדהים ביופיו - פעם ראשונה בחיי ראיתי ים קפוא! 

חוץ מזה הספקנו לטייל על החומה, לפגוש חברים סינים חדשים שלא עזבו אותנו ורצו להצטלם המון, לראות תהלוכה צבאית, לעשות מדורה על החוף, לאכול באו דזה, לקפוא כמעט למוות במהלך היום, לנסוע ברכבת ב-hard seat, מה שבעצם גילינו שאומר - hard to get a seat.


Share/Bookmark

brave gold fish

Longqing Gorge, north to Beijing

February, 2012 


Share/Bookmark

סטיה קלה מהנושא הסיני

Kachanaburi, Thailand

February 2012


Share/Bookmark

עוד קצת יאנגשואו

נובמבר 2011, סין


Share/Bookmark